שרה ברכה בלום, עינת בסט, חלי יוזביץ׳, רחל רבינוביץ׳, אהרן שאול שור
התערוכה ״אבי הכלה״ מפעילה מנגנון אוטו־פיקציונלי: מסופר בה סיפור דמיוני על אירוע מרגש בתולדותיה של משפחה שלא באמת הייתה. במסגרת המהלך האוצרותי, האמנים ועבודותיהם מהווים תוכן ממשי ואוטוביוגרפי, הנמשך לתוך תבנית מארגנת בדיונית של חתונה.
גיבורי האירוע נמצאים בהחלפה מתמדת של פוזיציות ותפקידים. ציורי דיוקן היסטוריים תלויים בחלל כמו משתתפים בקבלת פנים – החברים, אורחי הכבוד ובני המשפחה. מנגד, העבודות העכשוויות מגדירות מקום ממשי עבור הדמויות, מעניקות להן קונטקסט טופוגרפי ומשרות אווירה בחלל.
אבי הכלה מחזיק בפוזיציה אמביוולנטית: הוא הדמות המארגנת והמייסדת של האירוע, אך ברגע השיא עליו לפנות את הבמה. כמי שמייצג את ראשית השושלת, הוא ניצב כצופה מן הצד ברגע שבו מורשתו נפרמת ומנוסחת על ידי הדור הצעיר מחדש.
בדומה לתערוכה, חתונה היא אירוע של דיאלוג בין־דורי ואינטר־דיסציפלינרי – מפגש שבו שושלות, שפות, פרקטיקות וקודים תרבותיים שונים נקראים להסתנכרן תחת אותה החופה. כמו בחתונה, ביקור בתערוכה הוא הזדמנות להיות עד פעיל לטקס, להסכים לחזות בקשר הפורמליסטי שבין זקן להינומה. הרי ללא מבטו של הצופה, לא מתקיימת יצירה.
